החלטה בתיק ע"מ 1460/10

1) בפני שני עררים השייכים לאותם אירועים.

כנגד העורר בתיק 1459/10 הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות.

1. ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת בשנת 2006 בכך שבהזדמנויות שונות תלה תמונות של בכירי חמאס וזאת במסגרת תעמולת בחירות של הארגון.
2. יידוי אבנים משנת 2007 ועד למעצרו ב-2.2.10 במספר רב של הזדמניות לעבר חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל.
3. נטילת חלק בתהלוכה והפגנות ללא רישיון.

נגד העורר בתיר 1460/10 הוגש כתב אישום זהה למעט העבירה הראשונה.

2) לגבי העורר בתיר 1460/10 החליט בימ"ש קמא בתחילה על שחרור בתנאים שקבע. השחרור היה עקב חולשתן של הראיות.

העד המפליל בשני התיקים הוא עד תביעה מס' 2 אשר תאר באירוע ג'יפ שניצת אך ביומן המבצעים לא נמצאה ראיה על כך. בנוסף אותו עד הפליל 17 אנשים מבלי לפרט את חלקו של כל אחד באירוע. החלטת השחרור הייתה על רקע החלטת ביהמ"ש זה בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה אשר גם הם הופללו על ידי אותו עד תביעה 2 ואשר לגביהם החליט ביהמ"ש על שחרור עקב חולשת ראיות התביעה. במקרה שלפנינו לפני השחרור בפועל הגישה התביעה ראייה חדשה על ידי הבאת עד נוסף חדש אלעד לזנר, אשר שימש כסמ"פ ומסר כחודשיים וחצי לאחר האירוע כי הושלך לעבר הג'יפ שלו בקת"ב שגרם להצתת הג'יפ.

בימש" קמא מצא כי בראייה החדשה יש לראות השלמה לחומר הראיתי ויש לראות בה חיזוק לעדותו של עד תביעה מס' 2 ועקב כך החליט על מעצרם של שני המשיבים בשני התיקים.

3) בדיון שבפני היום הסכימה התביעה לקבלת הערר בתיק 1460/10 ועל שחרור העורר בתנאים שנקבעו לגבי השותפים ששוחררו באותן עבירות בתיקים 1131+1141/10 דהינו הפקדת ערובה בסך של 12,000 ש"ח וערבות 2 ערבים צד ג' בסך כולל של 15,000 ש"ח.

הסנגור עתר לפני להסתפק בערובה נמוכה יותר שכן הסכום הגבוה, אשר אין באפשרותו של העורר לגייס, יביא למעשה להמשך מעצרו.

הסנגור מצביע גם על מקרה אחר המתייחס לאותו אירוע, שם ביהמ"ש נעתר לבקשה להקטנת הערובה והעמיד אותה על סך 5,000 ש"ח.

לאור נסיבות המקרה שבפני אני נעתר לבקשת הסנגור ומעמיד את הפקדת הערובה על סך של 5,000 ש"ח בנוסף על המשיב להביא ערבות צד ג' של שני ערבים בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

4) לגבי העורר בתיק 1459/10 החליט ביהמ"ש על הארכת מעצר לאחר שכבר הציגו בפניו את עדותו של הסמ"פ. התביעה אינה מסכימה לקבלת הערר מהסיבה כי לגבי אותו עורר נמצאת עדות נוספת אשר יש לראות בה תמוכין לעדות עד תביעה 2 הקושרת את העורר לפרט האישום השני המיוחס לו.

כאן יש לציין כי ביום 28.38.10 ניתנה החלטה על ידי ביהמ"ש זה בתיק ע"מ 1409/10 המתייחס לתשעה נאשמים נוספים באותו אירוע, שם ביהמ"ש דחה את ערר התביעה על החלטת בימ"ש קמא אשר ציווה על שחרורם בתנאים שנקבעו על ידו.

הנימוקים לשחרור היו אותם נימוקים שבעטיים בימ"ש קמא צווה על שחרור העורר שבפנינו לפני שהובאה הראיה הנוספת בגין הג'יפ כמתואר בסעיף 2 לעיל. שם ביהמ"ש הסתמך על החלטת בימ"ש זה בתיקים 1131+1141/10 המתייחסים לשני נאשמים נוספים אשר נגדיהם הוגש כתב אישום הכולל אותה עבירה של ידויי אבנים המיוחסות לעורר שבפנינו. גם באותו מקרה עתרה התביעה לדיון חוזר בבימ"ש קמא, לאור עדותו החדשה של אותו סמ"פ. שם בימ"ש קמא דחה ביום 16.3.10 את הבקשה לדיון חוזר זאת בניגוד להחלטתו בענייננו שנתנה ביום 3.3.10 שם קבע בימ"ש קמא כי ייתכן אמנם שאותה עדות של המ"פ תתמוך בעדותו של עד תביעה 2 במידה מסוימת, לגבי הצתת הג'יפ, אך אין לראות בה כדי לפתור את הקושי של הכללות "רשימת מכולת" של 17 איש מבלי לפרט מעשיו של כל אחד מהם.

5)סוף דבר עולה כי מתוך שלושה עשר נאשמים באותו אירוע שנים עשר שוחררו בערבות גם לאחר גבית עדותו של הסמ'פ.

אומנם בתיק 1409/10 תשעת המשיבים היו כבר משוחררים עת דיון ערעור התביעה על שחרורם וביהמ"ש הסתמך גם על ההלכה כי חשוד ששוחרר לא בנקל ביהמ"ש יחזירו למעצר.

6) התביעה עושה הבחנה בין תיק 1460/10 בו כאמור לעיל התביעה הסכימה לשחרור ובין העורר בתיק 1459/10 על סמך עד תביעה מס' 5 אשר יש לראות גם בו תימוכין לעד תביעה 2. מעיון בעדותו של אותו עד תביעה 5 עולה כי הוא מסר שמות של 7 זורקי אבנים כולל העורר שבפנינו. לגבי אחד מהם טען כי רק שמע מאחרים כי זרק אבנים לגבי חלק מהם הוא מוסיף כי ראה זורקים אבנים. העורר מופיע באופן סתמי ברשימת אותו עד מבלי לפרט את האירוע בו כביכול נזרקו האבנים.